שטים באוקיינוס הגדול אל עבר עצמינו,

היעד אינו ידוע, אהבה מובילה,
עוגנים באי הרצון, מציירים מטרה.
ממשיכים לאי הדמיון משלימים את התמונה.

אני לך עוגן ואת הסירה
משיטה אותי אליך מסירה עטיפה.
כשתתעייפי אאפשר לך עגינה
אני לך עוגן תהיי שלווה.

ממשיכים לנוע למחוזות בהירים,
עדין הלא נודע ממתין בפינה.
עוצרים קצת באי המחשבה להחלפה.
עכשיו את העוגן ואני הסירה.

את לי עוגן ואני הסירה,
משיט אותך אלי מסיר עטיפה.
כשאתעייף תאפשרי לי עגינה?
אני הסירה שלך נכנס למנוחה.

ממשיכים את התנועה ועכשיו לאי הפעולה,
הלכה למעשה מרכיבים פיסה ועוד פיסה,
להרגיש אדמה דשנה לבנייה,
לזרוע זרעים של כוונה איתנה.
עכשיו שנינו העוגן וגם הסירה.
משיטים אחד את השנייה אל עבר הזריחה,
כשנתעייף נעגון בשלווה.
אנחנו עוגן וגם סירה.